top of page

Doing Right By You | יעל מאירי

עיצוב: סטודיו ג2

עריכה: שירז גרינבאום

25X21 ס״מ | כריכה רכה 

500 עותקים | הוצאה עצמאית

תמיכה: מפעל הפיס, Asylum Arts, הדסטראט

שפות: עברית, אנגלית

יצא לאור: 2018

מעלעלת (שירז גרינבאום): לפעמים טוב להתחיל מהווה, את עושה הרבה דברים עם הספר מאז שיצא ב 2018. 

איך את מרגישה כלפיו עכשיו? מה הוא עשה לך-איתך?

יעל מאירי: בגדול אני מתה על הספר, שזה מוזר. עם רוב החוברות שפירסמתי, אחרי שהן יצאו היה רגע ששנאתי אותן, שהרגשתי מעין כעס על הפרויקט שהוא נגמר. בגלל שבספר היה תהליך אחר, אני עדיין מגלה בתוכו דברים והחוויה שלי איתו עדיין חיה. הוא מאוד עשיר, גם מבחינת התקופה שהוא מתאר וגם מבחינת כמות הדימויים והטקסטים שהוא מכיל. לאחרונה יצא לי לצלול אל החומרים שלו מחדש סביב תערוכת היחיד שאני מציגה במוזיאון חיפה במסגרת האשכול ״עושות היסטוריה״. אחרי הרבה אינפוט שקיבלתי עליו, הסתכלתי מחדש על החומרים, וניסיתי לעשות איתם משהו חדש. הספר מתעסק ב״אני״ ״מול״, וקשור בשיח של יחסי כוח בצילום. הדברים שמתבשלים אצלי בסטודיו היום שונים מזה. עכשיו אני מוציאה מהעשייה שלי את הא.נשים, ומסתכלת בעיקר על מרחבים ואובייקטים. פחות בסנפשוטס, אבל עדיין מאד מלקטת.

 

אז גילוי נאות, ערכתי איתך את הספר. מה היה בעצם עשינו בתהליך?

התחלנו מארכיון של בערך תשע שנים. תצלומים שצולמו במגוון הקשרים וסיטואציות. היה מאתגר לארגן את כל החומרים שרצינו שיכנסו, כי זה לא היה ״פרויקט״, אלא דימויים שנוצרו מתוך דחף. לא היה מהלך אנליטי באופן שבו רוב העבודות צולמו.

 

והעריכה של הספר היתה אנליטית מבחינתך?

כן. חיפשנו מרכז שיאגד את העבודות, לייצר להן מבנה או צורה. אני מדמיינת משפך. ניסינו למצוא את נקודת הכובד אליה יתנקזו הדברים. זה היה קשה.

 

היו השראות שעזרו לך לחשוב על איך את רוצה שהספר יהיה?

באותו זמן הושפעתי מאד מהספר Conor Donlon של וולפגן טילמנס. הספר מורכב מתצלומים בהם מופיע דונלון בכל מיני סיטואציות. זה עזר לי להגיד אוקיי, אפשר לעגן חלקים בספר דרך דמויות. האירגון של הפרקים בספר שלנו לפי דמויות מרכזיות בחיים שלי, הוא קצת בהשראת טילמנס.

 

כשישבנו לישיבת עריכה ראשונה שאלתי אותך מה את רוצה שהספר יעשה בעולם. 

זו השאלה הכי קשה. מה עניתי על זה אז, את זוכרת?

 

דיברנו על לייצר בצופה אי נוחות, לאתגר את הקוראות.ים מבחינת החוויה ההומוגנית שלהם.ן עם הגוף. נראה לי שחשבנו על איך ספר יכול להכיל את שברים בלי להישבר בעצמו.

 

זה ניסוח נורא יפה מה שאמרת עכשיו. אני זוכרת שדיברנו על האי נוחות שעולה סביב חלק מהתצלומים, ובאופן מוזר נראה שזו לא החוויה שעולה מהספר בכלל. עולה ממנו דווקא משהו נעים. אפילו שיש בו עריכות משובשות ומהלכים עיצוביים אולי רדיקליים. אנשים מתמסרים לצרימות האלו. משהו באינטימיות שנוצרה בו, מרגיש איכשהו שלם. לא בטוחה מה להגיד, אני פשוט שמה לב לזה.

 

מבחינתי הספר מישיר מבט לעבר כמה דרכים בהן אנחנו חוטאים מול האחר.ת. הוא כמעט מפרט אותן. אבל זה לא חטאים גדולים, אלא תוצרי לוואי של המסע של החיים. הרבה מהתצלומים, מבקשים לראות דברים בצורה לא היררכית, לייצר שיוויון של המבט: חפצים, נוף, א.נשים. לתהות על המקום שלנו כא.נשים אל מול הדברים שמופיעים מולנו.

 

איך נבחר השם?

מירנדה ג׳ולי היא השראה גדולה לאיך לתת שמות לדברים. שמות הפרויקטים שלה הם כמו שירים קטנים. אני מנסה ליצר תחושה דומה בפרויקטים שלי. שיכילו מימד רגשי רחב, אבל גם אישי. טקסט כמעט סתום שפונה לספציפי שהוא כל אחד ואחת. כיף שאני יכולה לתת רפרנס (סימוכין) לאמנית מוכרת, ולא ליוצר.ת אנונימי.ת צעיר.ה כלשהי.

 

כי את מושפע.ת בעיקר מיוצרות.ים צעירות.ים?

כי הרפרנסים שלי הם בדר"כ מעכשיו, מישהו שיש לי קראש אמנותי עליו, וגם כי אני לא ממש זוכרת את ההיסטוריה. נראה לי שזה נקרא הפרעת קשב. אבל אפשר גם להגיד דברים על השם של הספר עצמו. מעבר לצחוקים. לעשות את זה?

 

בטח.
אז את יודעת שהיו הרבה התלבטויות. שחשבנו בהתחלה על ״אי / נוחות״, זה לא היה מדויק מבחינתי. כשהתקדמנו בתהליך והתגבש הכיוון של שיחות עם המצולמות (אמא שלי, ניצה, אנדי), התבהר העיסוק ביחסי הכוחות בינינו. במקביל הבנו בצוות שלנו שהעיסוק הוא ביחסי סובייקט אובייקט. סביב זה עלה השם Doing Right By You שלצערי אי אפשר לתרגם אותו לעברית באופן שהוא לא טרחני או מרדד את הרעיון של לעשות איתך צדק / לפעול מולך בהגינות. כמובן שתרגום לעברית היה ממגדר את הפניה בטקסט, ופוגע בפניה האישית שהשם מייצר. את רוצה להוסיף משהו?

 

כן. היה לנו גם את ״נקודת אימות״, והתלהבנו מזה שזה מונח שלקוח מניווט, שמאפשר לך למקם את עצמך במרחב. בגלל העיסוק שלך בקשר בין גוף לטריטוריה, זה הרגיש מדויק. וזה הדגיש גם את הקשר בין צילום וזיהוי, והאופן שבו התצלומים שלך מצד אחד מבקשים להציג לראווה ובאותו זמן לסבך את תהליך הזיהוי, וגם להדגיש את ה״עימות״ בתוך ה״אימות״. אז המנעד האתי של הספר בעצם עבר דרך אי נוחות, דרך א-עימות, והגיע אל Doing Right By You. איך את חושבת על שאר הטקסטים בספר?

 

זו שאלה אם אנשים באמת קוראים את הראיונות, למשל בדפדוף ראשון. נראה לי שבחווית הצפייה הם לא כל כך משמעותיים. אולי יותר מהכל, הם עזרו לנו לחשוב על העריכה, כמו נתנו לגיטימציה לתצלומים ולמופע של הארכיון. מבחינתי אי אפשר היה לפעול בלעדיהם כי הם מהווים את הקול של המצולמות עצמן. מעניין אותי אם א.נשים קראו אותם.

 

יש דברים שהיית עושה היום אחרת?

אולי הראיון איתי יכול היה להיות קצת שונה. מאתגר אותי לדבר על דברים תוך כדי שהם מתנסחים ולפני שיש זמן לדברים לשקוע. תהליך העשייה היה לי קשה. הייתי שמחה להיות רגועה ולהנות ממנו יותר.

 

מה ההישג הגדול של הספר?

יש מצב שהגוון של הוורוד בכריכה שנוצר מערבוב של הגוונים בדפוס. משמח אותי שהספר השתתף בכמה ירידי ספרים כמו In Print בירושלים, יריד ספרי האמנות של שיקגו, יריד ספרי הצילום באיסטנבול וגם היה אחד מ 20 ספרים שהוצגו בתערוכת ספרי הצילום של MOPLA בלוס אנג'לס. בנוסף, ברמה האישית, הספר מצליח להשלים פרק בעשייה שלי, שזה מאוד מרגש עבורי.

 

כמה זמן זה לקח? 
שנתיים וחצי-שלוש. התהליך התעצב סביב ההגשה למפעל הפיס. באותו זמן סיון רג׳ואן שטאנג נתנה לי רוח גבית עם הטקסט שהיא כתבה להגשה. בהמשך עבדתי עם סטודיו ג2, שמכירות אותי ואת העשייה שלי שנים. כשאת הצטרפת לצוות, הדברים הדברים ממש התחילו לזוז.

 

אשמח אם תגידי עוד משהועל המאמר של סיוון [בדידותו של הטורסו - גופים קווירים, טריטוריות ולאומיות בתצלומים של יעל מאירי]? 

המסגור הקווירי והמקומי שסיון עשתה מאד משמעותי בשבילי. היא הצליחה לחבר את העיסוק שלי במקומיות להיסטוריה הציונית באופן שלא היה לי ברור לפני כן. זה דחף אותי להמשיך לפעול. לדייק את העמדה שלי.

 

משהו חשוב שגילית על עשיית ספרים שכדאי לכולן.ם לדעת?

שזה יקר נורא. לא היה לי מושג שהפקת ספר היא תהליך כל כך יקר. למדתי גם המון על הדפסה והדפסת אופסט בפרט, העבודה עם דנה (גז) בבית דפוס הייתה מאד מלמדת.

 

מי הייתי רוצה שיעלעל בו?

וואווו. השאלה היא בעצם עם מי הייתי רוצה להיפגש ולדבר עליו. איכשהו השם הראשון שעולה לי הוא טילמנס, אבל אני לא בטוחה שזה עדיין נכון. את מכירה את קולייר שור? היא עושה צילומי סטודיו. הייתי שמחה להיפגש איתה לבירה. מי את היית רוצה שיראה את הספר?

 

אולי ג׳ס ט. דוגן (Jess T. Dugen)? 

אה, מעניין. בעצם עכשיו אני חושבת שבא לי לדבר עם דויד עדיקא על הספר. זה בטח משהו שאפשר לעשות.

 

למי הקדשת בפועל (או היית מקדישה) את הספר: הרשימה ארוכה. הקדשתי להורים שלי, לניצה, לאנדי, לכל מי שהיא או חלקים ממנה מופיעים בספר, לך, לסיון. הקדשתי גם לכל מי שהיה מעורב בחיים שלי ובעשייה של הספר. לרוגטקה, לפסטיבל הפאנזינים, מקומות שהחשיבה שלי התרחבה בהם.

 

לעשות ספר זה כמו … הדימוי הראשון שעולה לי זה אורגיה, והשני חתונה. זו בעצם הזדמנות להשתולל עם מלא חומרים אבל אחר כך את מתעוררת איתם כל בוקר למשך שארית החיים.

 

את מי להזמין לאתר? מיכל בר-אור עם ספר השלל, ליאת אלבלינג. הייתי רוצה שרונית פורת תעשה ספר. תגידי לה. ובכלל שיותר נשים יעשו ספרים.

איפה משיגים? באתר שלי, בחנות הספרים המגדלור.

bottom of page