Jester Lux | כרם נאטור

עיצוב: סטודיו יום שדה: זהר קורן, עידן עם-שלם

עורכים: ניקולא טרצי, גיא ברנרד רייכמן, מונא בנימין

27X20 ס״מ | 380 עמודים | כריכת PVS רכה

טקסט: כרם וג'סטר

שפות: אנגלית, ערבית, עברית

הוצאה עצמית | מהדורה: 800 עותקים

יצא לאור בתאריך 17.4.2021

ראיון נערך: מאי 2021

 

[מעלעלת, שירז גרינבאום]: אני בלחץ מהראיון הזה, כי בהשקת הספר הקרנת סרט שמתאר את חווית הראיון בצורה ממש מצחיקה, עם שאלות ונושאים שחוזרים על עצמם באופן מגוחך. יש שם רגע שאתה מתבדח על האופן שבו תמיד הוגים את השם שלך לא נכון, ובאותו רגע בסרט בדיוק מישהי עלתה במדרגות של ה CCA [המרכז לאמנות עכשווית ת״א] ואמרה בקול רם, ״איך קוראים לו, כַּארֶם?״. כולם התפקעו מצחוק. וגם השאלה ׳איך ספר נולד׳ לא כל כך מתאימה לספר הזה כי הוא חידת זן, שנפרסת על פני 380 עמודים. לא מרגיש שיש לו התחלה וסוף. 

[כָּרֲם נאטור]: אתחיל לדבר על הספר באופן כרונולוגי ומשם דברים ינועו לעולם אחר, שהוא יותר רחב מנרטיב של התחלה-אמצע-סוף. ב-2013 הייתי בפילדלפיה ב׳מערת קלפיוס׳ הנקראת על שם המיסטיקאי, המדען ואיש הרוח יוהנס קלפיוס, שחי במאה ה-17 באזור המערה יחד עם מאמיניו ועשה שם מדיטציה. ישבתי במערה וניסיתי לתקשר איתו, לחוות דברים מעבר למחשבות שבאות באופן אוטומטי. ביקשתי עזרה, ביקשתי דמות או ישות שתלווה ותעזור לי בפן האמנותי. כמה ימים אחרי, התגלה מול עיניי השם Touch Stone - השם של ליצן החצר במחזה של שייקספיר ״כטוב בעיניכם״ [As You Like It]. זה היה רגע של קסם הכי עמוק שאפשר לדמיין. רגע בו הראש הופך לעין [כרם מצביע על הראש הופך לעין]. מאותו יום אני מתייחס לדמות של ליצן החצר כשותף לדרך היצירתית שלי בעולם. באותה נקודה בזמן, שנת 2014, הרעיון של הספר התחיל.

אני זוכרת את התקופה הזו בפייסבוק שלך, עשית תקשורים חיים באמצע הלילה. מאיפה הגיע השם ג׳סטר [Jester]? 

לאחר שהשם Touch Stone התגלה התחלתי לקרוא על הדמות הזו. עניין אותי להתייחס אליה כאל ארכיטיפ קולקטיבי, ולא כאל דמות שיש לה שם והיסטוריה ספציפית, הגם שהיא בדיונית. הארכיטיפ של Touch Stone הוא ליצן החצר, הג׳סטר. הוא לא ההמצאה שלי, הוא המצאה של כולנו.

774.jpg

הרישום הראשון, 2014

הדימוי כאן למעלה, הוא הדימוי הראשון שיצרת איתו. 

כן. כשהתחלנו לשתף פעולה ביחד יצרנו רישומים והיינו מפרסמים אותם בפייסבוק. אני זוכר, שמאוד נהניתי מהאופציה למחוק את הרישומים כמה שעות לאחר השיתוף, נוצר מעין תעתוע משעשע ומשחרר. זאת הייתה אחת הסיבות שבגללה בחרנו בפלטפורמה של הפייסבוק. ליצן החצר הוא מבקר תרבות, והומור בשבילו הוא ערך ודרך חיים. עשינו יותר מ 800 רישומים יחד, אבל לא כולם נכנסו לספר. הספר הזה עבר כמה Reincarnations, עד שהגיע לגלגול הנוכחי.


מה היה הגלגול הראשון? 

לפני השיחה שלנו הסתכלתי במיילים וראיתי, שההתכתבות הראשונה על הספר היתה ב 2014 יחד עם המעצב דאז, כשרק התחלתי לרשום. הייתי סטודנט לאמנות בתואר הראשון בבצלאל, וחשבתי על ספר בלי טקסטים. ב 2016 המשכתי ישר ללמודי התואר השני, ובתקופה הזו ניסינו להבין מה יהיה הטקסט המתאים ביותר ללוות את הרישומים. החלטנו על מפגש עם פסיכואנליטיקאית. חשבנו שיהיה מעניין לנתח אותי כמטופל ולכתוב על זה, לאו דווקא כאמן.

יש המון רפרנסים בספר לתולדות האמנות, תיאוריה ביקורתית, סרטים, מוסיקה. 

כן, זו דרך אחת שלא רציתי ללכת בה, לנתח את היצירות מפרספקטיבה פנים-אמנותית. בכניסה למפגש עם המטפלת, היא הצביעה על תמונה של ג׳סטר בתקופת ימי הביניים, שתלויה אצלה בקליניקה. ״הנה תסתכל, ליצן החצר שלך״,אמרה. בעקבות השיחה, היא שלחה לי ראיון עם האוצר ניקולא בוריו בו הוא מדבר על ה"Radicant״, שם תואר לסובייקט שבונה שורשים משלו. הוא כותב: ״אני רואה את זה בסטודיות ובדור החדש - אנשים מייצרים שורשים בכל מקום אליו הם הולכים״. ולמרות שהשורשים שלי מכאן, דורות רבים לאחור, אני מתחבר למושג הזה. 

660.jpg

מלאך ההיסטוריה, 2014, כרם וג׳סטר

[אחד מהרישומים שלא נכנסו לספר]

בגלגול האחרון של הספר, מופיע ראיון עם ג׳סטר. איך זה התגלגל? 

לאחר המפגש עם הפסיכואנליטיקאית, הספר היה בהשהייה לתקופה, הרגשתי תקוע. הרגשתי שהגעתי מא׳-ל-ב׳, אבל אני צריך מישהו, שיעזור לי להגיע לנקודה ג׳. ב 2019 פנתה אליי אוצרת להציג תערוכת יחיד ב CCA בשנת 2021. סיפרתי לה על הספר והחלטנו שזו תהיה הזדמנות טובה להשיק אותו. עשיתי סבב פגישות עם מעצבים, ובחרתי בסטודיו ׳יום שדה׳ [זהר קורן, עידן עם-שלם]. היה לנו חיבור מיידי, וזו אחת הבחירות הטובות שעשיתי בחיי. לעשות ספר, זה כמו לעשות כל דבר יצירתי או אחר, זה להתמודד עם מפלצות שצצות בכל פינה: כסף, אי-הסכמה, חגים, מחלות, סיוטים. כשיש אמון מצליחים לגשר על הפערים. באיזשהו שלב בעבודה על העריכה, הבנתי שג׳סטר צריך לראיין אותי. זה הרגיש הדבר הכי טבעי וישיר שאפשר לעשות. טקסט פשוט וללא תיווך חיצוני.
 

זה טקסט שבו מסופר גם הסיפור של הספר עצמו באופן מאד חידתי, מלא פרטים ביוגרפיים, מיסטיים, אולי בדיוניים. לפעמים זה מרגיש כמו לקרוא את החלומות שלך.

לקרוא את החלומות שלנו זה דבר יפה. אני כותב את החלומות שלי כבר כמה שנים, ונוהג לקרוא אותם מדי פעם. אני מאמין שיש בהם הרבה מפתחות לתודעה שלנו כבני אדם וכאנשים יצירתיים.
 

אגב מפתחות לספר שמונה שערים, ולכל אחד מהם כותרת ומנדלה.

כן, המנדלות הן השערים לפרקים. בהתחלה חשבנו שבכל פרק יופיעו דימויי ההשראה ותמונות הרפרנס, שמשמשות אותי, כדי לייצר את הרישומים. רצינו שיופיעו בהתחלת כל פרק. אבל אז נהיה ברור, שהתנועה של הספר היא מבפנים החוצה, ולא מבחוץ פנימה. לכן אני וג׳סטר רשמנו סדרה של מנדלות - כל אחת מהן פותחת פרק חדש.

ספר משהו על הפרקים עצמם.

כל פרק מסמל צ'אקרה בגוף העבודה שלנו. אני זוכר במיוחד, שעברתי תהליך עמוק עם הכותרת של הפרק האחרון Live Fast, Die Old. הרפרנס כמובן הוא למשפט המפורסם ״לחיות מהר, למות צעיר״, שמתייחס למחיר שיש לחיים טובים ומוצלחים שמתרחשים במסלול המהיר. אני וג׳סטר חשבנו, שזה יהיה יותר כיפי לחיות בעולם, שאם אתה חי בו ״מהר״, זה לא אומר בהכרח, שאתה חייב למות צעיר או לשלם מחיר. הכותרת ״לחיות מהר, למות זקן״ נוצרה כדי לעשות טרנספורמציה למוסכמה החברתית הזאת, ולהשקפות עולם שאינן עוזרות להרחבת תודעה בריאה, בעיקר כלפי עצמנו.

 

שמתי לב שאנשים פותחים בספר כמו שהם פותחים בטארוט. אבא שלי למשל לא פתח אותו בהתחלה, אלא ברישום בעל הכותרת, ״Can You Help Me With My Vision״ [ע״מ 207]. הוא בדיוק עבר ניתוח בעיניים החודש, ומאד עסוק בראייה. איכשהו נראה לי, שזה קורה להרבה אנשים עם העבודות שלך. מה שקוראים ׳בעולם של מטה׳, צירופי מקרים. קרה לי משהו דומה עם ׳מלאך ההיסטוריה׳ שלך, רישום שבסוף לא נכנס לספר. 

מעניין, אגב קלפי טארוט, התלבטנו לגבי סוג הנייר עבור הרישומים ובחרנו בדפים קרמיים דקים, שיתנו תחושה של קלף ישן. במקור רצינו שהטקסטים יהיו על דפים יותר לבנים ועבים, אבל בסופו של דבר זה יצא ממש יפה, שהכל על אותו מרקם. זה גם נייר קל, ויש הרבה עמודים לספר, וככה הוא לא יצא כבד מידי. גם השקיפות של הנייר הזה, מאפשרת לדימויים להתמזג זה בזה, להופיע ולהיעלם.

והכריכה האדומה?

ניסינו כל מיני צבעים וסוגרים של כריכות, ובסוף היה ברור שכריכה אדומה. כי ג׳סטר הוא מבחינתי קודם כל צבע, הוא לרוב לובש חליפה אדומה. בתערוכת היחיד הראשונה שלי בגלריה רוזנפלד צבעתי את כל הקירות באדום כסימן שלו. הרעיון המבריק של כריכת PVS, היה של המעצבים. כשהם סיפרו לי על זה חשבתי שזה מתאים לספר בקינקיות שלו, סטייל BDSM. הכריכה עוטפת את הקונטרסים של הספר, אבל היא לא מחוברת לשדרה עצמה. כלומר הספר עצמו ״ערום״, כמו הדמות ברישומים. זו הצלחה קונצפטואלית, שהכריכה יושבת על הספר כמו ז׳קט, מתחת אין כלום.

 

השם ׳ג׳סטר לקס׳, מופיעה על הכריכה כחתימה, והשם שלך מופיע בקטן קטן, כמו גם הלוגו של המעצבים.

כן, כי זה לא about me. השם שלי מופיע אבל הוא לא עיקר. גם כשפותחים את הספר, השם שלי כמו ״מתפזר״ על הדף. רציתי ספר שהוא קוד פתוח, ערוץ פתוח. כל קורא מוזמן להתארח בתוך העולם של הספר ולראות את עצמו.ה.

 

השם לקס [Lux] הוא שם ליחידת המידה של עוצמת האור, שנובעת מגוף מסוים. מתי הצטרף השם ׳לקס׳ לג׳סטר?

המילה ׳לקס׳ הגיעה אליי באופן ספונטני. במקביל לפרסום בפייסבוק, היה לי חשבון ט׳מבלר שבו הייתי משתף את הרישומים. פעם ט׳מבלר היה ה-מקום לשתף אמנות, לפני האינסטגרם. השם הגיע עם פתיחת הדף - ג׳סטר לקס. הבנתי מיד ש׳לקס׳ זה כמו שם המשפחה של ג׳סטר. שם המשפחה הזה קשור לעוד דמויות, שאני משתף איתן פעולה לצידו. בשנת 2018, התחלתי לעבוד עם Sage, ובשנים הקרובות יהיה ספר של ׳סייג לקס׳, שיציג את היצירות המשותפות שלנו. אני גם יודע שבעתיד הקרוב יהיה ספר שנקרא ״Book of Lux" בו יופיעו כל העבודות, שנולדו יחד איתי למשפחת לקס. 

 

איזה ספר להזמין למעלעלת? הילה לביב עם ספרה החדש והמהמם ״נייר ומספריים״, שיצא בחודשים האחרונים.

איפה משיגים את הספר? CCA [המרכז לאמנות עכשווית], גלריה רוזנפלד. 

758.jpg

הנשיקה הראשונה, 2014