טרה נומדה | דנה לב לבנת
מעצבות.ים: ננה אריאל, אורי יואלי ודנה לב לבנת
50 דפים | כריכה רכה | 25X27 ס״מ
הוצאה: דפוס הבית
מהדורה ממוספרת: 40 עותקים
יצא לאור: 2019
מעלעלת (שירז גרינבאום): איך ספר נולד?
דנה לב לבנת: הספר הוא משפט קטן מתוך הפרוייקט שאני עובדת עליו כבר שבע שנים. הוא לא מסכם תהליך, הוא נסיון מתוק שהצליח. ב7 שנים האחרונות אני משוטטת בעולם, סוג של נוודית, אני מעלה כל שעתיים צילום לאינסטגרם והרשתות החברתיות הפכו להיות הגלריה הפרטית שלי. מכיוון שאני סוחבת הכל על הגב, אני משתדלת שלא יהיו לי חומרים פיזיים. הספר, המתכונת העצמאית והמצומצמת הזו, איפשר לי להוציא חומר פיזי מצומצם. זה מרגש מאוד לשנות לפעמים את צורת העבודה, לחשוב ולראות את הצילומים בדרך אחרת.
שם של ספר זה כמו סוד, תגלי לנו?
טרה נומדה - ארץ הנוודים, זהו כינוי שמתאים לאורח החיים שלי, וגם שם של אחד מההוסטלים שהתארחתי בו בזמן שצילמתי את הספר. התצלומים צולמו במשך שבועיים בקיץ 2019 שבו הייתי במרמורש (מחוז בצפון מערב רומניה),
אחד האזורים האהובים עליי בעולם.
שותפים לדרך?
הכנתי את הספר עם ננה אריאל ואורי יואלי מהוצאת דפוס בית. הוצאה פרטית, מחתרתית וחצופה שנעשית מביתם החמוד בפלורנטין. הכל נעשה בעבודת יד, עימדנו את הצילומים, כתיבת הטקסטים. הדפסנו במדפסת בייתית על ניירות שקנינו בארטא, גזרנו, חתכנו, תפרנו, מספרנו. אחר כך קפצנו לחנויות הספרים העצמאיות (המגדלור, סיפור פשוט, תולעת ספרים) והבאנו את העותקים. לא הרווחנו כסף מהספר אבל גם לא הפסדנו. אני מאוד מאמינה בדרך הזאת.
כמה זמן לוקח לעשות את הספר?
אם מחשבים מהרגע שבו דיברנו על הרעיון, עד הרגע שבו הספר הראשון הגיע ל״סיפור פשוט״ עברה חצי שנה. אבל מבחינת עבודה ממשית על הספר מדובר על חודש בערך. אני מאמינה שאני צריכה לעשות רק דברים שאני נהנית מהם ואוהבת. זו מחשבה מאוד פריוילגית, אבל אני רואה אותה בתור דרך חיים. ולכן הקלות שבתהליך היתה חשובה לי, אם זה היה קשה, הספר לא היה יוצא.
איך בחרתן.ם את הגודל?
עשינו הכל בבית ולכן מלכתחילה היה ברור שהספר צריך להיות עד גודל a4, שזה מאפשר הרבה אופציות. בהתחלה חשבנו על גודל של גלויה, זה קצת נראה לנו מתבקש מידי וגם רציתי שהצילומים יהיו גדולים יחסית, לתת להם מקום. שלא כמוני, אורי הוא מקצוען בכריכה בייתית והוא הציע לי כמה אופציות. בינהן תפירה היתה אופציה, שתאפשר לכל צילום לקבל עמוד שלם. בשביל לא לקחת סיכון מיותר החלטנו שעל כל עמוד יהיה תצלום רק בצד אחד, כדי שהדף לא יספג ביותר מידי דיו ויקרע. אני רציתי להשאיר פספרטו לבן קלאסי מסביב. בנוסף היה צריך להשאיר אזור ריק מהקצה בשביל התפירה. אפשר להגיד שהמציאות הכתיבה לנו את הגודל, אבל זה גם הגודל שאני רגילה לעבוד בו, כי הרבה פעמים. כשאני עורכת את החומרים שלי זה במדפסת בייתית, אני לא עובדת עם מעצבים ואין לי ידע בתוכנות. אז אני מקפלת דפי a4, לפעמים אני מדביקה על נייר, זה תהליך מאד מיידי.
באיזה אופן זה מתחבר לעבודה שלך בוירט׳ואל?
זה קצת כמו לעלות צילום באינסטגרם ולהמשיך, במובן הזה, הספר כבר נעשה והוא בעבר. מאז עשיתי עוד שני ספרים, במהדורה של עותק אחד. אני מאד אוהבת לעשות ספרים. גם כשאני עובדת על תצלומים שלי לתערוכה, אני עורכת אותם בזוגות כמו לספר, והרבה פעמים אני כורכת אותם. זו דרך טובה ונוחה לראות אם משהו עובד גם על קיר, בחלל.
זה נדיר למצוא ספר צילום שאין על הכריכה שלו תצלום.
לא רציתי שיהיה דימוי על הכריכה, התחשק לי משהו טאבולה ראסה. מרמורש הוא אזור נחבא, ורציתי שהספר יהיה קצת כמוהו. צריך להיות אמיץ או סקרן לפתוח ספר בלי לדעת עליו שום דבר.
משהו שרציתי לשאול אותך שנים, Permanent Vacation, זה בהשראת הסרט של ג׳ים ג׳רמוש?
חחח, לא, זה לא קשור לסרט בכלל. מה שקרה הוא שפעם עשיתי קולאג׳ים, והייתי קונה מלא מגזינים בדיזינגוף סנטר. אחד המגזינים האהובים עליי, הוציא Issue שקראו לו ככה. הם עיצבו את השם עם בליטה כזו על גבי המגזין, ועשיתי בעקבות זה רישום עם עפרון חריטה. אבל כן, אני אוהבת כל דבר שקשור לשם הזה. הסרט, ויש גם על אלבום של ארוסמית׳ באותו שם, וליין בגדים של גולשים באוסטרליה.
ומתי הצטרף הדולפין ונהיה לוגו?
את הלוגו עשיתי עם Giltter No Tears, סוג של במקרה. הלכתי לעשות אצל מאשה קעקוע אחרי ארבע שנים שטיילתי. הייתי אחרי הניתוח הראשון שהיה לי, וכבר ידעתי שאני אצטרך לעשות כימותרפיה. רציתי לעשות קעקוע על היד שבה עושים את הכימותרפיה. רציתי משהו שישבור את הקרח בטיפולים, משהו לדבר עליו, וגם משהו שיתן לי תקווה. ביקשתי ממנה שתכין לי קעקוע עם השם Permanent Vacation, וכשהיא הראתה את הכיתוב, הרגיש שחסר משהו. אז שיחקנו, והוחלט על דולפין, בעיקר בגלל האלבום של Orange Juice שאני אוהבת. וגם בגלל הים. זה יצא מדהים והפכתי את זה ללוגו. עשיתי ממנו גם חולצות.
את גם חותמת איתו?
אני לא חותמת, על כלום אף פעם. משתדלת לא לחתום, רק אם צריך. זה נורא מלחיץ. כשסיימנו את הספר, אורי וננה אמרו לי תמספרי את העותקים ותחתמי. לא הבנתי איך אני אמורה לעשות את זה. זה מאד קבוע. אבל כן היה נראה לי הגיוני לשים אותו על הכריכה של הספר. אני מתה עליו.
למי היית מקדישה את הספר?
הייתי שמחה אם האנשים, שצילמתי ופגשתי בדרך יקבלו עותק ממנו. אנשים מאוד פשוטים ונדיבים שפתחו בפני את ביתם וחייהם.
איך זה אחרי שספר יוצא?
זה היה ממש כיף לעשות את הספר, ולהוציא את התצלומים לעוד מדיום. זה שהוא נקנה תוך שבועיים-שלושה היה מדהים, לא צפוי ומאד מרגש. זה עשה חשק לעוד, כי פתאום זה נראה שאנשים רוצים אותו. לי אין עותק משלי, העותק שיש אצלך (מעלעלת), שהשאלת מהבית של אורי וננה, זה העותק שלי בעצם. אבל אין לי איפה לשים אותו, אין לי מה לעשות איתו. לא ראיתי את הספר מאז הפעם האחרונה ששמתי עותקים שלו בחנויות.
משהו חשוב שגילית על עשיית ספרים שכדאי לכולם לדעת?
כל מה שצריך זה מדפסת, מספריים ומסקינטייפ. מעבר לזה אני לא יודעת. זה גם תיק עבודות מדהים. הרבה יותר נחמד להביא למישהו תיק עבודות כזה.
רעיונות לספר הבא?
כבר כמה זמן שאני רוצה לעשות אנציקלופדיה של Prermanent Vacation, צריך בשביל זה תקציב גדול, יש לי רעיון וקונספט מושלם, זאת עבודה גדולה שדורשת בעיקר הרבה שעות עריכה ונבירה בארכיון החומרים שאני מייצרת. טרה נומדה הוא דוגמא לכרך אחד, או חלק מהכרך בנושא מרמורש או קראפט, או גן עדן. יום אחד אני אעשה אותה.
ספר אמן הראשון שקנית?
אחרי הצבא טסתי לחו״ל עם חבר, הוא כבר ידע שהוא רוצה ללמוד אמנות בבצלאל ואני לא ידעתי מה אני רוצה, בפריז הסתובבנו בכל מיני חנויות ספרים ומגזינים ושם נתקלתי בספר של יורגן טלר, הכרתי את העבודות שלו מכל מיני מגזינים שאהבתי בשנות נעורי, הספר הזה, העריכה שלו והמבט הטריפו אותי לחלוטין. קניתי את הספר כמובן ועד היום הוא הספר האהוב עלי בעולם.
איזה ספר להזמין למעלעלת? יש כל כך הרבה ספרים. ׳חנה׳ של הגר ציגלר, שהוא מהמם ביופיו וחובה בכל בית. הספר החדש של אנה ים, OLYMPUS מהתערוכה באשדוד, והספר של יובל חי, שהוא הצלם האהוב עליי בעולם.
איפה משיגים? SOLD OUT.
